<h1>כתוב שם לראב"ד — ב"ב</h1>
<h2>דף יח.</h2>
במאור [ב"ב] דף נא: ד"ה מתני' האומר לחבירו. לרי"ף סי' תתכט. כתוב שם: האומר לחבירו חצי שדי אני מוכר לך וכו', יש סברות רבות ופירושים רבים וכו', אלא לדמי הכא נמי לדמי, כלומר אין משמנין ביניהם מלשון שתוף וזכות שניהם יחד אלא מלשון הפרש וחלוקה, כלומר נותנין השמן כלו לצד אחד, ונמצא ההפרש בין החלק הראשון ובין החלק השני דמים וכו'. אמר אברהם: איך נאמר על הענין הזה פירוש הזה שלא נמצא זה הלשון לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמרא, ומאי אלא לדמי, וכי אין לו ביניהם הפרש אלא בדמים והלא השומן והכחש יש ביניהם, ולפי דבריו על השומן דברה המשנה ומה צורך להזכיר בכאן דמים וכי סבורין אנו שיקח הכחש מדה בחבל ויתן דמי חציה ממש, וכל מה שרצה לומר דרבי יוחנן לא פירש לו לרבי חייא בר אבא כשאמר לו לדמי והיה לו לפרש דהאי ביניהם להפריש ביניהם הוא ולא להשוות. ועוד משמנין ביניהם, השומן ביניהם מבעי ליה, לפי דבריו, ולא מסתבר.
